מאמר הכולל הנחיות חדשות לגבי הטיפול הרפואי במורסות בעור (אבצס) הנגרמות בשל החיידק העמיד לאנטיביוטיקה MRSA פורסם בסוף השבוע בכתב העת NEJM. את ההנחיות גיבשו ד"ר דיוויד טאלאן מה-UCLA Medical Center וד"ר אדם סינגר, מהמחלקה לרפואה דחופה באוניברסיטת "סטוני ברוק" בניו-יורק.

מחברי המאמר הדגישו, כי במשך יותר מעשור מתנהל מאבק רפואי כנגד MRSA (סטפילוקוק עמיד מטיצילין) הנפוץ כזיהום בקהילה, בניגוד ל-MRSA הנרכש בעת שהות בבית חולים. בעשור זה חלה עלייה דרמטית במספר מקרי ההדבקה בחיידק, וכך גם מקרי ההמורסות בעור, האופייניות מאוד לזיהום חיידקי זה.

בעקבות זאת, החליטו הרופאים לפרסם הנחיות חדשות ועדכניות לטיפול במורסות בעור.

מחברי הדיווח ציינו, כי המקרים הראשונים של נפגעי MRSA היו קלים באורח יחסי ובעיקר נפגעו מאושפזים בבתי חולים או מטופלים ששהו תקופות ארוכות ביחידות טיפוליות ושהיו ממילא בסיכון גבוה להידבק עקב המערכת החיסונית הירודה שלהם. מאז תחילת שנת 2000 זיהו הרופאים זן חדש, מדבק מאד וקשה לטיפול של MRSA, שבו נדבקים מטופלים בקהילה (Community acquired), המתפשט במהירות ופוגע בציבור הרחב.

גרסה אלימה זאת של דלקת הנגרמת בידי החיידק עלולה להיות מסוכנת ולגרום למקרים חמורים של Necrotizing Pneumonia וגם דלקת החיתולית (Fasciitis) או ספסיס .

הדיווח העדכני מציג לרופאים הנחיות לאבחון וטיפול וגם כיצד למנוע את התפשטות ה-MRSA:

אבחנה
– כאשר האבחנה אינה ברורה, כאשר ישנו צלוליטיס או כאשר צלוליטיס מטופל לא חולף יש לשקול שימוש באולטראסאונד.

טיפול – הטיפול הראשון למורסה עורית הוא חיתוך וניקוז. החתך צריך להיות ארוך מספיק כדי לנקז את כל תוכן המורסה. יש לשקול הרדמה מקומית או מלאה כאשר המורסה גדולה, לילדים, או כאשר המורסה נמצאת במקום רגיש. ניקוז מחט תחת אולטראסאונד נמצא פחות יעיל מחיתוך וניקוז. גם כאשר נראה כי ניקוז מחט צלח, יש להכין את המטופל לאפשרות שיזדקק לחיתוך וניקוז אם לא יהיה שיפור בתסמינים בתוך מספר ימים.

התועלת משטיפות חוזרות של הפצע לאחר חיתוך וניקוז לא נבדקה מחקרית. שני מחקרים נעשו על מנת לבדוק את היעילות של packing לאחר חיתוך וניקוז, עם מסקנות לא חד משמעיות, ובאחד המחקרים נמצא ש-packing  גורם ליותר כאב. במקרה של מורסה גדולה יש לשקול שימוש בנקז.

יש לשקול סגירה ראשונית של הפצע כאשר החתך גדול (מעל 2 ס"מ), במיוחד במיקומים חשובים קוסמטית. אין לבצע סגירה ראשונית כאשר מדובר בציסטת חלב מזוהמת או בבלוטת לימפה, כאשר יש ספק אם המורסה נוקזה במלואה, כאשר ישנם סימנים לזיהום סיסטמי או ישנם גורמי סיכון לזיהום סיסטמי (סוכרת למשל).

טיפול אנטיביוטי סיסטמי מומלץ על ידי האיגוד האמריקאי למחלות זיהומיות בנוסף לחיתוך וניקוז בחולה קשה או מחלה מפושטת, כאשר יש התקדמות מהירה או צלוליטיס, כאשר יש סימנים למחלה סיסטמית, בחולה מדוכא חיסון, בחולים צעירים מאוד או מבוגרים, מורסה במיקום קשה לניקוז, מורסה שלא מגיבה לחיתוך וניקוז או בנוכחות פלביטיס ספטי.

אנטיביוטיקה אמפירית צריכה להיות בעלת כיסוי ל-MRSA הנרכש בקהילה. בקהילה ניתן לטפל פומית בטרימטופרים-סולפמטוקסאזול (TMP-SMX; רספרים) קלינדמיצין (דלאסין) או טטראציקלינים (מעל גיל 8 שנים). עמידויות לקלינדמיצין ולטטראציקלינים נרשמו באיזורים מסוימים ועל הקלינאי להכיר עמידויות באיזורי טיפולו. אנטיביוטיקות נוספות שמאושרות ע"י ה-FDA  במקרים של זיהום עורי: ונקומיצין, לינזוליד (זיבוקסיד; פייזר), דפטומיצין, צפטארולין ועוד.

מניעה - במקרים של זיהומים חוזרים ב-MRSA על המטופל ובני ביתו להימנע משימוש משותף בכלי היגיינה אישיים (סכיני גילוח, מגבות וכיוב'), על המטופל ובני ביתו למרוח משחת מופירוסין 2% בנחיריים הפנימיים באמצעות אפליקטור סטרילי פעמיים ביום למשך 5 ימים, יש למרוח (ולאחר מכן לשטוף במים) את כל חלקי הגוף למעט פנים, פצעים פתוחים וממברנות מוקוזליות בכלורהקסידין-גלוקונאט 4% במשך 5 ימים.

מחברי הסקירה הבהירו כי "החיידק אינו עומד להיעלם ולכן חייבים הרופאים לשפר ולשכלל את דרכי הטיפול בנפגעיו".

* בהכנת הידיעה השתתפה ד"ר שירי אלפרט

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן