השימוש בטיפולים משולבים פוטנטיים אנטירטרוויראליים הביא לשיפור בהישרדות של נשאי HIV וכתוצאה מכך, לעלייה מתמדת בקבוצת נשאי הנגיף מעל גיל 50 שנים. אנשים מבוגרים יותר עם זיהום ממושך או זיהום חדש מצויים בסיכון גבוה יותר לסיבוכים הקשורים במחלה או שאינם קשורים אליה, וכתוצאה מכך עלויות הטיפול בהם גבוהות יותר. מטרת מחקר חדש, שבוצע בקנדה, הייה לבחון את השפעת הגיל על הוצאות הטיפול.

החוקרים ביצעו מחקר עוקבה, אליו נכנסו כל הנגועים ב-HIV, מעל גיל 16 שנים, במחוז אלברטה שבקנדה בין השנים 2000-2010. החוקרים בחנו את עלויות הטיפול התרופתי, ביקורים מרפאתיים ועוד. החוקרים בחנו את ההוצאות לפי חלוקה לגיל: עד גיל 50 ומעל גיל 50.

במשך תקופת המחקר, גדלה אוכלוסיית הנשאים מ-708 ל-1,454, ופרופורציית המבוגרים מעל גיל 50 שנים עלתה מ-9.6% ל-25.4%. גם פרופורציית העלויות עלתה מ-25% ל-31%.

חולים מבוגרים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לקבל טיפול אנטירטרוויראלי ולחלות באיידס. עם זאת, היו להם ספירות חציוניות דומות של CD4. במשך כל שנות המחקר, הקבוצה המבוגרת יותר גבתה עלויות טיפול גבוהות יותר בכל היבטי הטיפול ב-HIV. בסוף תקופת המחקר העלות הממוצעת לחודש ליחיד מעל גיל 50 עם עם מחלה ממושכת היה 1,325 דולר, לעומת 1,075 דולר לחולה צעיר.

העלויות הגבוהות יותר נבעו מטיפולים אנטירטרוויראליים מורכבים יותר, יותר תחלואה נלווית והיצמדות טובה יותר לטיפול.

הכותבים מסכמים, שהההזדקנות של אוכלוסיית נשאי ה-HIV במדינות מפותחות גוררת עלייה בהוצאות הטיפול בהם. על גורמי הבריאות הרלוונטיים להיערך לשינוי הדמוגרפי ולעלייה בהוצאות הטיפוליות.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Krentz HB and Gill MJ. Increased costs of HIV care associated with aging in an HIV-infected population. HIV Med 2014 Aug 8; [e-pub ahead of print].