הקווים המנחים הקיימים ממליצים על טיקגרלור במנת העמסה לפני צנתור טיפולי (PCI), או מנת העמסה של פרסוגרל בזמן הצנתור, בתסמונת כלילית חריפה ללא עליית מקטע STי (NSTE-ACS), בעלת סיכון בינוני וגבוה.
עוד בעניין דומה
המאמר הנוכחי מציג תוצאות של מחקר, שביקש להשוות את השיעור של נמק שריר הלב, בהקשר לצנתור, בחולים עם NSTE-ACS, שקיבלו טיפול מוקדם בטיקגרלור, לעומת פרסוגרל שניתן בעת ההתערבות.
במחקר הוקצו באקראי באופן פרוספקטיבי 213 מטופלים עם NSTE-ACS לקבל העמסה מוקדמת של 180 מ"ג טיקגרלור או העמסה של 60 מ"ג פרסוגרל בזמן PCI. התוצא הראשי שיעור נמק שריר הלב סביב הפעולה, המוגדר כעלייה של יותר מפי חמישה מאחוזון 99 של הבדיקה, בחולים שהיו בעלי טרופונין שלילי טרם הצנתור, או עלייה של 20% בהשוואה לערך טרום PCI, בחולים שהציגו עלייה בערכי הטרופונין הבסיסיים ב-24 השעות שלאחר ההתערבות.
שתי הקבוצות היו דומות במאפייני הבסיס והתוואי הקליני. מאפייני הצנתור היו גם הם דומים ובכללם מספר כלי הדם שטופלו ומספר התומכנים שהוכנסו.
מטופלים בקבוצת הפרסוגרל נזקקו ליותר צנתורים דחופים (p = 0.001). מטופלים בקבוצת הטיקגרלור חוו פחות נמק לעומת מטופלי הפרסוגרל (19.8% vsי 38.3%; p=0.03). שיעור אירועי לוואי משמעותיים ודמם לפי Bleeding Academic Research Consortiumי ≥2 כעבור חודש מעקב היה נמוך ודומה בין שתי הקבוצות.
החוקרים סיכמו, כי מנת העמסה של טיקגרלור, הניתנת מוקדם ככל האפשר לפני הצנתור, הינה עדיפה על פני פרסוגרל הניתן בעת הצנתור, למניעת נמק בשריר הלב סביב הצנתור, בחולים עם NSTE-ACS.
מקור:
Am J Cardiol. 2015 May 9. pii: S0002-9149(15)01248-5. doi: 10.1016/j.amjcard.2015.04.050. [Epub ahead of print]
Comparison of Ticagrelor Versus Prasugrel to Prevent Periprocedural Myonecrosis in Acute Coronary Syndromes.
Bonello L1, Laine M2, Cluzel M2, Frere C3, Mancini J4, Hasan A5, Thuny F2, Gaubert M2, Guieu R6, Dignat-George F7, Michelet P8, Paganelli F2, Kerbaul F9