מטרת המחקר היתה להעריך את יעילות ובטיחות ריברוקסבן אל מול וורפרין ודביגטרן בחולי פרפור פרוזדורים (AF) שאיננו ממקור מסתמי מפברואר 2012 ועד אוגוסט 2014.

במאגרי הבריאות הלאומיים אותרו חולי AF אשר טופלו בריברוקסבן 15 מ"ג (R15) או 20 מ"ג (R20), דביגטרן 110 מ"ג (D110) או 150 מ"ג (D150) או וורפרין. השוואת התוצאות, בסיוע רגרסיית קוקס מותאמת זיקה (Propensity-adjusted Cox regression) נעשתה ב-4 מערכים : R15 אל מול וורפרין, R15 אל מול D110,יR20 אל מול וורפרין ו-R20 אל מול D150.

מטופלי ריברוקסבן (R15: n = 776; R20: n = 1629) היו מבוגרים יותר עם יותר תחלואת רקע מאשר מטופלי וורפרין (n = 11 045) ודביגטרן (D110: n = 3588; D150: n = 5320). מטופלי R15 סבלו משיעורי התמותה הכוללת הגבוהים ביותר.

לאחר התאמת זיקה, מטופלי הריברוקסבן סבלו משיעור נמוך יותר של שבץ מוחי בהשוואה לוורפרין (R15 : שיעור סיכונים (HR)י0.46, 95% רווח סמך (CI)י 0.26-0.82י; R20יHRי0.72, CIי:0.51-1.01), ושיעור דומה של שבץ מוחי לזה של דביגטרן.

שיעור דמם היה דומה לזה של וורפרין ומעט גבוה יותר מזה של דביגטרן:

(R15 vs. D110 HR: 1.28, 95%CI: 0.82-2.01; R20 vs. D150 HR: 1.81, 95%CI: 1.25-2.62).

שיעור התמותה היה גבוה יותר בהשוואה לדביגטרן:

(R15 vs. D110 HR: 1.43, 95%CI: 1.13-1.81; R20 vs. D150 HR: 1.52, 95%CI: 1.06-2.19) .

החוקרים סיכמו, כי ריברוקסבן קשור בשיעור דומה או נמוך יותר של שבץ מוחי, אך סיכון גבוה יותר לדמם ותמותה. ייתכן שתיעול הטיפול בריברוקסבן לחולים מבוגרים ופחות בריאים גרם להטיית תוצאות. אין להסתמך בלעדית על תוצאות מחקר זה בקביעת טיפול פומי אנטיקואגולנטי לחולי AF.

מקור:

Pharmacoepidemiol Drug Saf. 2016 May 27. doi: 10.1002/pds.4034. [Epub ahead of print] Rivaroxaban versus warfarin and dabigatran in atrial fibrillation: comparative effectiveness and safety in Danish routine care. Gorst-Rasmussen A1,2, Lip GY2,3, Bjerregaard Larsen T2,4.