העלייה בשימוש באופיואידים בארה"ב עשויה להיות מוסברת בחלקה על ידי מרשמי רופאים. עם זאת, מידת השוני במרשמי אופיואידים בין רופאים אינדיבידואלים וההשלכה של שוני זה על שימוש ארוך טווח באופיואידים ותוצאים שליליים בקרב מטופלים איננו ידוע.

מחקר חדש ביצע אנליזה רטרוספקטיבית שכללה מבוטחי Medicare שביקרו בחדרי המיון בין 2008 ל-2011, ושלא קיבלו מרשמים לאופיואידים בששת החודשים שקדמו לביקור.

לאחר זיהוי הרופא/ה המטפל/ת בחדר המיון, בוצעה חלוקה של הרופאים לקטגוריות לפי מרשמי אופיואידים בעצימות גבוהה או עצימות נמוכה לפי הרבעון היחסי של שיעור המרשמים באותו בית החולים. בוצעה השוואה של שיעור השימוש הארוך טווח, שהוגדר כאספקה יומית ל-6 חודשים, במהלך 12 החודשים לאחר הביקור בחדר המיון בקרב מטופלים שטופלו במרשמים בעצימות גבוהה או עצימות נמוכה, עם התאמה למאפייני המטופלים.

המדגם כלל 215,678 מטופלים שקיבלו טיפול עם מרשמים בעצימות נמוכה ו-161,951 מטופלים שקיבלו טיפול עם מרשמים בעצימות גבוהה. מאפייני המטופלים, כולל אבחנה בחדר המיון, היו דומים בין שתי הקבוצות.

בתוך בתי החולים השונים, שיעור מרשמי אופיואידים השתנה בצורה נרחבת בין מרשמים בעצימות נמוכה ועצימות גבוהה (7.3% בהשוואה ל-24.1%).

שימוש ארוך טווח באופיואידים היה גבוה יותר משמעותית בקרב מטופלים שטופלו עם מרשמים בעצימות גבוהה בהשוואה למטופלים שטופלו במרשמים בעצימות נמוכה (Adjusted odds ratio 1.30י; 95%CI 1.23-1.37י; p<0.001). ממצאים אלו היו עקביים לאורך מספר אנליזות רגישות.

מסקנת החוקרים הייתה, כי קיים טווח רחב בשיעור מרשמי אופיואידים בקרב רופאים העובדים באותו חדר מיון, ושיעור השימוש הארוך טווח באופיואידים היה גדול יותר בקרב מטופלים שלא קיבלו טיפול קודם באופיואידים וקיבלו טיפול עם מרשמי אופיואידים בעצימות גבוהה.
מדורים: כאב, משפחה, רפואה דחופה, הרדמה,

מקור:
Barnett, M.L., Olenski, A.R. and Jena, A.B., 2017. Opioid-Prescribingg Patterns of Emergency Physicians and Risk of Long-Term Use. New England Journal of Medicine, 376(7), pp.663-673.