דעות

לנשוך שפתיים ולטפל באופן הטוב ביותר גם במחבל הבא להורגנו

הרופאים אינם זרועו הארוכה של השלטון; אי מתן טיפול רפואי לפצוע קריטי, יהא אשר יהא, משמעותו המוסרית היא רצח

עקב אירועי הטרור התכופים בישראל, קבעו לאחרונה חברי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית כי "עניי עירך אינם קודמים" – כלומר, שיש לטפל במחבלים פצועים ללא כל הטיה. קביעה זאת מנוגדת לנייר העמדה "ההיבטים האתיים באירוע רב-נפגעים" של ההסתדרות הרפואית משנת 2008.

עקרונות המיון הרפואי בתנאי חירום (Triage) נקבעו בראשית המאה ה-19 על ידי דומיניק ז'אן לארה, שהיה המנתח הבכיר בצבא נפוליאון. על פיהם נקבע כי יש לטפל בנפגעים על פי סדר חומרת פציעתם ומותר שלא לטפל בנפגעים שעל פי ההערכה הרפואית אין להם סיכוי לשרוד. עקרונות אלו הוטמעו מאז בתרבות הרפואית והפכו חלק בלתי נפרד ממנה.

"שמור עמי זיכרון מיוחד של צנחן ישראלי פצוע שתומך בחייל ירדני פצוע ומגיש לו מים... הבנתי כי העולם הרפואי מתנהל על פי קוד אתי ייחודי"

הסכסוך הישראלי-פלסטיני והטרור האיסלמי הרצחני המתפשט בעולם מעמידים מחדש את הרופאים בארץ ובעולם בפני דילמות אתיות הקשורות בעקרונות אלו – כיצד לנהוג כאשר המפגע והקורבן זקוקים בו-זמנית לטיפול רפואי.

כיצד אמור הרופא לטפל במחבל פצוע, שעשה ככל יכולתו להרוג עוברי אורח תמימים? וכיצד יטפל חדר המיון במחבל כאשר המון רב ומשולהב מתקהל במקום? ארבע אמנות ז'נבה שנחתמו ב-1864-1949, שעוסקות בהתנהגות הראויה בין מדינות וצבאות בזמן מלחמה, שגם ישראל חתומה עליהן, מחייבות מתן טיפול רפואי הולם לכלל הפצועים - של האויב, בשדה הקרב ובשבי.

סוגיה זאת מחזירה אותי ליוני 1967, מלחמת ששת הימים, אז הייתי סטודנט צעיר בפקולטה לרפואה בירושלים. את אותם ימים העברתי כאח בחדר המיון בבית החולים הדסה. האולם היה עמוס פצועים. מה רבה היתה תדהמתי כשנודע לי כי לגיונרים ירדנים שוכבים לצד צנחנים ומטופלים בדיוק כמוהם.

שמור עמי זיכרון מיוחד של צנחן ישראלי פצוע שתומך בחייל ירדני פצוע ומגיש לו מים. אז, קשה היה לי להבין כיצד אלו שהיו מוכנים להרוג האחד את השני כמה שעות קודם לכן, ושהפכו בבית החולים לידידים לרגע. לימים הבנתי, כי העולם הרפואי מתנהל על פי קוד אתי ייחודי, המבדיל אותו מהנעשה בחוץ.

"על הרפואה לשמור תמיד על זהותה ולהתעלות מעל לכל שיקול זר, פוליטי, לאומי או דתי. במקרים שבהם בשירות השלטון, רבבות בני אדם איבדו את חייהם"

זיכרון זה צף ועלה בי לפני כמה שבועות ב"כנס שדרות לחברה" שהתקיים במכללה האקדמית ספיר, שבמסגרתו השתתפתי כעד מומחה במשפט מבוים ודמיוני. במרכזו של המשפט עמד הנושא האקטואלי: באירוע חבלני, רב-נפגעים, נפגע קשות גם המחבל. רופא שמגיע למקום נאלץ להחליט במהירות מי יקבל ראשון טיפול רפואי דחוף: האם הפצוע הקשה ביותר הוא שיטופל ראשון, או שמא יש לטפל בפצועים על פי שייכותם הלאומית, ללא קשר לחומרת הפציעה? או במלים פשוטות, האם לטפל בפצוע הישראלי לפני המחבל הפלסטיני גם אם פציעתו של האחרון קשה יותר?

השופטת (בדימוס) ורדה אלשיך קבעה בתום המשפט הסוער, ובניגוד לעמדת רוב הסטודנטים, כי על הרופא לדבוק בעקרונות האתיקה הרפואית גם כאשר מדובר ברוצח אכזרי. משפט זה התקיים בעקבות סקר שנערך בקרב הסטודנטים במכללה, שבו נמצא כי רק כ-25% מהם חשבו שיש לטפל בפצוע לפי חומרתו הרפואית. כלומר, לטפל בו ללא הטיה גם אם הוא מחבל. כל השאר חשבו שיש לתת קדימות ליהודים ולמותקפים.

"אי מתן טיפול רפואי לפצוע קריטי, יהא אשר יהא, משמעותו המוסרית היא רצח. על כן יש לנשוך שפתיים ולטפל באופן המקצועי והמיטבי ביותר גם במחבל שקם להורגנו"

במהלך ההיסטוריה זכתה הרפואה למעמד מיוחד הנובע מהיותה אלטרואיסטית, המקדשת את ערך החיים של כל אדם ופועלת תמיד לזכותו לריפוי, בריאות ורווחה. על כן, על הרפואה לשמור תמיד על זהותה ולהתעלות מעל לכל שיקול זר, פוליטי, לאומי או דתי. במקרים שבהם פעלה הרפואה בשירות השלטון, רבבות בני אדם איבדו את חייהם. כך קרה למשל ברוסיה הקומוניסטית - שם "רופאים מטעם" הגדירו את מתנגדי השלטון כלוקים בנפשם וסייעו לסיים את חייהם ב"בתי חולים".

הרופאים אינם זרועו הארוכה של השלטון. אי מתן טיפול רפואי לפצוע קריטי, יהא אשר יהא, משמעותו המוסרית היא רצח. על כן יש לנשוך שפתיים ולטפל באופן המקצועי והמיטבי ביותר גם במחבל שקם להורגנו. הלוואי שיכולתי לקחת עמי במכונת זמן סטודנטים ממכללת ספיר, ועוד רבים נוספים, ל-1967, לאותם הלילות בחדר המיון בהדסה. אולי השקפת עולמם היתה משתנה.

* המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"

נושאים קשורים:  דעות,  טיפול,  גל טרור,  אתיקה,  טריאג',  triage,  הלשכה לאתיקה של הר"י,  מלחמת ששת הימים
תגובות
אנונימי/ת
31.12.2015, 16:50

כל הדוגמאות שמביא דר רכס אינן לענינו. זו אינה מלחמה לפי אמנת גנבה אלא מיתקפה פראית ורצחנית על אזרחים או חיילים שאינם נמצאים בתוך מלחמה. במצב כזה יש לטפל קודם כל בחפים מפשע המצויים בסכנת חיים. אני מודע לכך שיש בתוכנו חוגים שמעוניינים להקנות למתקפות הפרועות האלה הילה של מלחמה וצר לי שהסתדרות נפלה לפח הזה.

אנונימי/ת
31.12.2015, 16:50

כל הדוגמאות שמביא דר רכס אינן לענינו. זו אינה מלחמה לפי אמנת גנבה אלא מיתקפה פראית ורצחנית על אזרחים או חיילים שאינם נמצאים בתוך מלחמה. במצב כזה יש לטפל קודם כל בחפים מפשע המצויים בסכנת חיים. אני מודע לכך שיש בתוכנו חוגים שמעוניינים להקנות למתקפות הפרועות האלה הילה של מלחמה וצר לי שהסתדרות נפלה לפח הזה.

מדוע לנשוך שפתיים ? כל כך קשה לאתיקאי חשוב כזה לבצע את עבודותו בהתאם לכללי האתיקה הרפואית ????

אנונימי/ת
31.12.2015, 20:08

רוב התגובות לסעיף זה בקוד האתי של הר"י הן מאנשים שלא מבינים את הסעיף וכנראה גם מעולם לא התנסו במצב שהוא עוסק בו. המצב הרלוונטי הוא של מצב קיצון בו יש אפשרות להציל אך אחד משני נפגעים, אחד המפגע והשני הנפגע (יהודי כערבי). במצב זה ישקלו כל השיקולים הרפואיים וכשהכול זהה, יישקל גם השיקול של עניי עירך קודמים. בכל מצב אחר יטופל המפגע כמו כל אחד אחר.

03.01.2016, 05:56

The issue, for me, is again of religion vs. democracy in the State
The Jewish religion porposes that Charity begins at home
the democratic State of Israel forgoes its democratic values when it imposes its religious attitude in its most rigid version, preferring us to preserve the life of a co-religionist to that of an attacker.
The Rabbinate should be made to expose its position- if a Jewish terrorist was injured when attacking innocent Israeli non-Jews/Arabs- should the Israeli Jewish physician have a bias to help the Jewish patient first or not....