מחקר חדש בדק אם תמותה מאוחרת לאחר ספסיס (אלח-דם) קשורה בעיקרה לתחלואה קיימת או שמא היא נגרמת כתוצאה מהספסיס עצמו.
עוד בעניין דומה
המחקר, מחקר עוקבה תצפיתי, כלל 960 מטופלים מעל גיל 65 שאושפזו בבית חולים בין השנים 1998 ל-2010 בשל ספסיס. המטופלים הותאמו ל-777 מבוגרים לא מאושפזים, 788 מטופלים המאושפזים עם זיהום ללא ספסיס ו-504 מטופלים המאושפזים עם אבחנה של מצבים דלקתיים לא זיהומיים חריפים (Acute sterile inflammatory conditions).
התוצא העיקרי שנמדד היה תמותה מאוחרת (בין 31 יום לשנתיים) והסיכון לתמותה בנקודות זמן שונות.
ספסיס נמצא קשור עם עלייה מוחלטת של 22.1% (95%CIי17.5%-26.7%) בסיכון לתמותה מאוחרת בהשוואה למבוגרים שאינם מאושפזים; עלייה של 10.4% (5.4%-15.4%) בהשוואה למטופלים המאושפזים עם זיהום ללא ספסיס ועלייה של 16.2% (10.2%-22.2%) בהשוואה למטופלים המאושפזים עם מצבים דלקתיים לא זיהומיים חריפים (p<0.001 עבור כל השוואה).
התמותה נותרה גבוהה יותר במשך לפחות שנתיים לאחר האשפוז בהשוואה למבוגרים שלא אושפזו.
ממצאי המחקר מראים, כי 1 מכל 5 מטופלים השורדים ספסיס נפטר מתמותה מאוחרת שלא ניתנת להסבר על ידי תחלואה שהיתה קיימת לפני האשפוז.