המחקר הנוכחי בוצע על מנת להעריך אם לבלב מלאכותי המשחרר שני הורמונים - אינסולין וגלוקגון - מפחית את ההיארעות של תת-סוכר (היפוגליקמיה) בהשוואה ללבלב מלאכותי המפריש אינסולין בלבד, במהלך שני סוגי התעמלות גופנית.
עוד בעניין דומה
מחקר הצלבה עם תווית פתוחה והקצאה אקראית השווה בין שתי מערכות של לבלב מלאכותי בקרב 17 מבוגרים עם סוכרת נעורים במהלך שני סוגי פעילות גופנית שבוצעה על אופני כושר והותאמה עבור צריכת אנרגיה: רציפה (60% משיא V.O2 במשך 60 דקות) ובאינטרוולים (החלפה כל שתי דקות בין 85% משיא V.O2 ל-50% משיא V.O2 במשך 40 דקות, עם שתי תקופות של 10 דקות, בתחילת וסוף האימון, בהן מידת הפעילות היא 45% משיא V.O2).
בוצעה הקצאה אקראית לפי בלוקים ביחס 1:1:1:1 על ידי תוכנת מחשב. הלבלב המלאכותי פעל בשעות 15:30-19:30. הפעילות הגופנית החלה בשעה 18:00 ומערכות הלבלב קיבלו התראה 20 דקות קודם לכן. המחקר בוצע ב-Institut de recherches cliniques במונטריאול שבקנדה.
במחקר השתתפו 17 חולי סוכרת נעורים שגילם הממוצע 37.2±13.6 אשר היו עם המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ממוצע של 8.0%±1.0% (63.9±10.2 מילימול/מול).
בעת שימוש בלבלב מלאכותי המפריש רק הורמון אחד, בהשוואה ללבלב מלאכותי המפריש שני הורמונים, היפוגליקמיה שהתפתחה עקב פעילות גופנית (סוכר נמוך מ-3.3 מילימול/מול עם תסמינים או נמוך מ-3.0 מילימול/מול עם או ללא תסמינים) נצפתה בארבע (23.5%) לעומת שתי (11.8%) התערבויות (p=0.5) בעת פעילות גופנית רציפה, ובשש (40%) לעומת התערבות אחת (6.25%) (p=0.07) בעת פעילות גופנית באינטרוולים.
ניתח מסכם (pooled analysis) (הפרשת הורמון אחד לעומת שניים) הראה, כי חציון אחוז הזמן בו רמות הסוכר היו מתחת ל-4.0 מילימול/מול היה 11% (טווח בין רבעוני: 0.0%-46.7%) לעומת 0% (0%-0%, p=0.0001) וחציון אחוז הזמן בו רמות הסוכר היו 4.0-10.0 מילימול/מול היה 71.4% (53.2%-100%) לעומת 100% (100%-100%, p=0.003).
החוקרים ציינו, כי היה צורך במינונים גבוהים יותר של גלוקגון במהלך הפעילות הרציפה (0.126±0.057 מ"ג) בהשוואה לפעילות באינטרוולים (0.093±0.068 מ"ג) (p=0.03), ללא תופעות לוואי בשני סוגי האימונים.
החוקרים סיכמו, כי במחקר זה לבלב מלאכותי המפריש שני הורמונים התעלה על לבלב מלאכותי המפריש אינסולין בלבד באיזון רמות הסוכר במהלך פעילות גופנית מאומצת בקרב מבוגרים עם סוכרת נעורים.