NOAC

השוואת ה-NOACs השונים בהיבט יעילות ובטיחות - מחקר לאומי מדנמרק בהשתתפות מעל 30,000 אנשים

מסקנת החוקרים היא כי במינון סטנדרטי ומופחת של NOACs, בהתאמה, לא הודגם הבדל מובהק סטטיסטית עבור הסיכון לשבץ או טרומבואמבוליזם במטופלים עם פרפור עליות. עם זאת, ריברוקסבן נמצאה קשורה עם סיכון מוגבר לדמם לעומת דביגטרן ואפיקסבן ודביגטרן נמצאה קשורה עם סיכון מופחת לדמם תוך מוחי נמוך לעומת ריברוקסבן ואפיקסבן

קרישת דם (צילום: אילוסטרציה)

נכון להיום, קיים חוסר במידע השוואתי בנוגע ל-NOACs השונים (non-vitamin K antagonist oral anticoagulants) במטופלים עם פרפור עליות. מטרת מחקר זה הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של מינון סטנדרטי ומופחת של NOACs במטופלים עם פרפור עליות.

באמצעות שימוש במאגר מידע לאומי מדנמרק, החוקרים כללו את כל המטופלים עם פרפור עליות שהחלו ליטול לראשונה NOACs בין השנים 2012-2016 ולא נטלו טיפול זה לפני כן. בוצע שילוב של רגרסיות Cox ספציפיות לתוצא וספציפיות לתמותה על מנת לחשב את השפעת הטיפול הממוצעת כהבדל מתוקנן בסיכון לשבץ ודמם (פורמולת g).

החוקרים מצאו כי בקרב 31,522 מטופלים עם פרפור עליות, החלוקה ל- NOAC ולמינונים השונים הייתה כדלהלן: דביגרטן במינון סטנדרטי (22.4%), דביגטרן במינון מופחת (14.0%), ריברוקסבן במינון סטנדרטי (21.8%), ריברוקסבן במינון מופחת (6.7%), אפיקסבן במינון סטנדרטי (22.9%) ואפיקסבן במינון מופחת (12.2%).

כמו כן, החוקרים מצאו כי הסיכון האבסולוטי המתוקנן לשנה אחת לפתח שבץ או טרומבואמבוליזם היה 1.73-1.98% בקרב חולים שקיבלו טיפול עם מינון סטנדרטי ו-2.51-2.78% בקרב חולים שקיבלו טיפול עם מינון מופחת ללא הבדלים מובהקים סטטיסטית בין ה-NOACs השונים עבור כל מינון. כאשר בוצעה השוואה של מינונים סטנדרטיים, הסיכון האבסולוטי המתוקנן לשנה אחת עבור אירועי דמם משמעותי במטופלים שקיבלו ריברוקסבן היה 2.78 (רווח בר-סמך 95%: 2.42-3.17%) בעוד שההבדל בסיכון האבסולוטי עבור אירועי דמם משמעותי במטופלים שקיבלו דביגטרן היה -0.93% (-1.45-(-0.38)), ו--0.54% (-0.99%-(-0.05)) עבור מטופלים שקיבלו אפיקסבן. התוצאות עבור אירועי דמם משמעותי היו דומות עבור מינון ה-NOACs המופחת. הסיכון האבסולוטי המתוקנן לשנה אחת לדמם תוך-מוחי למינון סטנדרטי של דביגטרן היה 0.19% (רווח בר-סמך 95%: 0.22-0.50%) בעוד שההבדל בסיכון האבסולוטי עבור מטופלים שקיבלו ריברוקסבן היה 0.23% (0.06-0.41%), ו-0.18% (0.01-0.34) עבור מטופלים שקיבלו אפיקסבן.

מסקנת החוקרים היא כי במינון סטנדרטי ומופחת של NOACs, בהתאמה, לא הודגם הבדל מובהק סטטיסטית עבור הסיכון לשבץ או טרומבואמבוליזם. ריברוקסבן נמצאה קשורה עם סיכון מוגבר לדמם לעומת דביגטרן ואפיקסבן. דביגטרן נמצאה קשורה עם סיכון מופחת לדמם תוך מוחי נמוך לעומת ריברוקסבן ואפיקסבן.

מקור: 

Staerk, L. et al.  (2018) Journal of Internal Medicine.  283, 45.

נושאים קשורים:  NOAC,  דמם,  שבץ,  ריברוקסבן,  אפיקסבן,  דביגטרן,  פרפור עליות,  מינון,  מחקרים