תרופות אנטי-ויראליות ישירות

השפעה של תרופות אנטי ויראליות ישירות להפטיטיס C על מינון הטקרולימוס במושתלי כבד

חוקרים מדגישים את הצורך בניטור רמות טקרולימוס אצל מושתלי כבד המקבלים טיפול להפטיטיס C

תרופות, גלולות (צילום: אילוסטרציה)

תרופות אנטי ויראליות ישירות (Direct-acting antivirals = DDAs) חוללו מהפכה בכל הקשור לניהול ההדבקה בווירוס הפטיטיס C לאחר השתלת כבד. היות והווירוס ממוגר במהלך הטיפול עם תרופות אלו, חילוף החומרים בכבד משתפר וישנה ירידה בריכוזי הטקרולימוס בדם. ייתכן כי עובדות אלו מעוררות את הצורך בהתאמת מינונים. מטרת החוקרים הייתה לעצב את הדרך המתאימה ביותר לשימוש בתרופות מדכאות חיסון במושתלי כבד, במהלך ולאחר הטיפול בהפטיטיס C.

החוקרים ביצעו אנליזה חד-מוקדית רטרוספקטיבית על 71 מושתלי כבד, שקיבלו טיפול בהפטיטיס C עם תרופות אנטי ויראליות ישירות. התוצא העיקרי היה שינוי בריכוזי הטקרולימוס, כתלות במינון, מתחילת הטיפול ועד 12 שבועות לאחריו.

החוקרים מצאו כי השינוי הממוצע, מותאם-המינון בריכוז הטקרולימוס, לאחר טרנספורמציית לוג, היה ירידה של 0.43 ננוגרם/מ"ל/מ"ג (רווח בר-סמך 95%: 0.26-0.60, p<0.0001). עוד נמצא כי הירידה המשמעותית ביותר התרחשה בארבעת השבועות הראשונים לטיפול, בעוד שלאחר מכן הרמות התייצבו. ריכוז הטקרולימוס הממוצע באופן כללי, היה 4.8 ננגורם/מ"ל (עם סטיית תקן של 2.5). מתוך כלל הנבדקים, שניים (3%) פיתחו דחייה מיידית מתווכת תאית ושני מטופלים (3%) איבדו את השתל ונפטרו.

החוקרים הגיעו למסקנה כי מתחילת הטיפול ועד 12 שבועות לאחר תום הטיפול ב-DAAs, מושתלי כבד חוו ירידה משמעותית בריכוזי הטקרולימוס, בהתאמה למינון. לטענתם, ניטור צמוד אחר רמות טקרולימוס בדם במהלך ולאחר הטיפול ב-DAAs הוא צעד מוצדק. זאת מכיוון וייתכן כי יש צורך בהעלאת המינון, על מנת לשמר ריכוזים טיפוליים ובכך למנוע דחיית שתל אפשרית.

מקור: 

Bixby A. L. et al. (2019). Transplant Infectious Disease. https://doi.org/10.1111/tid.13078

נושאים קשורים:  תרופות אנטי-ויראליות ישירות,  טקרולימוס,  הפטיטיס C,  השתלת כבד,  מחקרים
תגובות