השימוש באספירין במינון נמוך למניעה ראשונית של אירועים קרדיווסקולריים נשאר שנוי במחלוקת משום שהסיכון המוגבר לדימום עשוי לגבור על התועלת הכוללת מהטיפול. מבין סוגי הדימומים המשמעותיים, דימום תוך גולגולתי קשור בשיעורי תמותה גבוהים במיוחד ובתלות תפקודית לאחר האירוע. קבוצת מחקר בהובלת נוירולוגים מאוניברסיטת קליפורניה שבארה"ב פרסמה ב-JAMA סקירה שיטתית שניסתה להעריך את הסיכון לדימום תוך גולגולתי הקשור לנטילת אספירין במינון נמוך בקרב אנשים ללא מחלת לב וכלי דם סימפטומטית.
עוד בעניין דומה
החוקרים הסתמכו על מאגרי נתונים PubMed, Embase, הרשם המרכזי של Cochrane של ניסויים מבוקרים ו-ClinicalTrials.gov מינואר 1966 עד 30 באוקטובר 2018. החוקרים בחרו ניסויים קליניים אקראיים אשר השוו בין קבוצה של נוטלי אספירין במינון נמוך (מינון יומי של כ-100 מ"ג) לקבוצת בקרה, והתייחסו לדימום תוך גולגולתי כתוצא מרכזי עצמאי של המחקר.
תוצאות הסקירה זיהו 13 ניסויים קליניים אקראיים של שימוש באספירין במינון נמוך למניעה ראשונית, שהגיעו יחד לסך של 134,446 חולים. החוקרים מצאו שאספירין במינון נמוך, בהשוואה לבקרה, היה קשור בסיכון מוגבר לדימום תוך גולגולתי (8 ניסויים, סיכון יחסי, 1.37, 95% CI,י 1.13-1.66, 2 דימומים תוך גולגולתיים עודפים על כל אלף איש) עם פוטנציאל הסיכון הגבוה ביותר עבור דימום סב-דוראלי או אקסרא-דוראלי (4 ניסויים, סיכון יחסי, 1.53, 95% CI,י1.08-2.18) ופחות לדימום תוך-מוחי ולדימום תת-עכבישי. מוצא אתני ו-BMI נמוך נמצאו קשורים עצמאית בסיכון מוגבר לדימום תוך-מוחי עם אספירין במינון נמוך.
מקור: