דעות

אתיקה והוירוס הארור: זמנים קשים וקיצוניים מחייבים החלטות קיצוניות

מאמר רפואי בעל ערך לא יסולא בפז למלחמה בנגיף פורסם בשבוע שעבר בירחון יוקרתי, אלא שהוא התבסס לכאורה על פשע נגד האנושות. מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא על המוסר בין חיים למוות

פטרול של המשטרה בחופי הים בתל אביב. צילום: אבשלום ששוני/ פלאש 90

ככל שהתעצמה מגיפת הקורונה, גברו והלכו חששותיי באשר לגורלה של קבוצת החולים הייחודית המצויה בתחום אחריותי – קבוצת מושתלי הלב ב"שיבא". כמו שאר מושתלי האיברים, גם הם מטופלים בקביעות בתרופות נוגדות חיסון שמחד מחלישות את המערכת החיסונית ומונעות את דחיית הלב המושתל, ומאידך מחלישות את עמידותם בפני מחלות זיהומיות. קצב ההדבקה בנגיף הקורונה ועוצמת פגיעתו בחולים מדוכאי חיסון הדאיגו אותי ואת עמיתיי ברחבי העולם. איש מאיתנו לא טיפל מעולם בחולה מדוכא חיסון שלקה בוירוס זה ולא היה לנו אפילו קצה חוט מקצועי להיאחז בו.

ואז, לשמחתנו הרבה, פרסם בתחילת השבוע שעבר הירחון הרפואי החשוב בעולם בתחום השתלות הלב מאמר שתיאר בפירוט את מהלך מחלתם של שני מושתלי לב מסין שלקו בוירוס, כולל הטיפול בהם ועד להחלמתם. המידע היה ייחודי ובעל חשיבות שלא תסולא בפז.

ואולם, בעודי קורא את המאמר, צדה את עיני השנה שבה הושתל אחד משני החולים – 2003. בשנה זו, יותר מ-95% מהאיברים שהושתלו בסין ניטלו בכפייה מאסירים שנדונו למוות ומאסירי מצפון, בעיקר מקרב מתרגלי הפאלון גונג, שהוכרזו כמתנגדים למשטר הקומוניסטי, נכלאו באלפיהם במחנות ריכוז והוצאו להורג בלא משפט לצורך מכירת איבריהם.

בית הדין הבינלאומי, שחקר את הנושא, פרסם לאחרונה את מסקנותיו שבמסגרתן קבע שהליך זה – המהווה פשע נגד האנושות – התקיים בסין במשך שנים רבות וממשיך בה עד היום. חרף הצהרות השלטון הסיני על הפסקה לכאורה של השימוש באיברי נידונים למוות מ-2015 (תוך המשך ההתכחשות לשימוש באיברי אסירי המצפון), עדויות רבות שהובאו בפני בית הדין, ובכללן מחקר מדעי רחב-היקף שפרסמתי עם עמיתים אוסטרלים, מצביעים בבירור על המשך התהליך הנפשע עד היום.

כאשר החליטה ממשלת ישראל להתיר הנהגת אמצעי מעקב אלקטרוניים אחרי חולים שהוכח שנדבקו בוירוס הקורונה על מנת להתריע בפני כל מי שבאו איתם במגע, לא יכולתי שלא לשוב ולהנהן בצער אך בהסכמה מול המהלך הקיצוני הפוגע אנושות בזכויות הפרט שלנו

לנוכח זאת נקטו עד כה מרבית ירחוני הרפואה המובילים העוסקים בתחום השתלות האיברים במדיניות ברורה של הימנעות מוחלטת מפרסום כל עבודת מחקר קליני במושתלים שבוצעה בסין. המאמר שפורסם השבוע היה, לכן, חריג ויוצא דופן וגרם לי לתהיות באשר ללגיטימיות המוסרית של פרסומו.

האם המידע הייחודי שהובא בו, שיש בו בכדי להציל את חייהם של מושתלי לב רבים בעולם שאולי יידבקו בקורונה, מצדיק את הפרת חרם הפרסום? סוגיה אתית זאת נדונה בעבר בהרחבה בהקשר ללגיטימיות שבפרסום מחקריו של הרופא הנאצי יוזף מנגלה, והמסקנה הגורפת היתה איסור פרסומם.

עם זאת, ככל שהרביתי לדון בסוגיה ביני לבין עצמי נאלצתי להודות כי חשיבות המידע שבמאמר הינה רבה ואסור היה בעת הזאת למנוע את פרסומו. מנגד, לא יכולתי להסכים שבחסות חשיבות זאת יירמס כבודם של האומללים ששילמו בחייהם על לא עוול בכפם בשמשם מקור ללבבות המושתלים.

שלחתי מייל דחוף לעורך העיתון בארה"ב וביקשתי ממנו שיצמיד למאמר הערה המסבירה לקוראים שההחלטה לפרסם אותו היתה בבחינת אירוע חריג ונבעה מחשיבותו כעת, אך אין בה משום השלמה עם המקור הנפשע של הלבבות שהושתלו, והוא נעשה תוך כבוד זכרם של אלה שמהם ניטלו הלבבות בכפייה. להפתעתי ולשמחתי קיבל העורך את המלצתי וההערה פורסמה כלשונה באתר הירחון בתוך שעה.

כאשר בהמשך השבוע האחרון החליטה ממשלת ישראל להתיר הנהגת אמצעי מעקב אלקטרוניים אחרי חולים שהוכח שנדבקו בוירוס הקורונה על מנת להתריע בפני כל מי שבאו איתם במגע על הצורך בכניסה לבידוד, לא יכולתי שלא לשוב ולהנהן בצער אך בהסכמה מול המהלך הקיצוני הפוגע אנושות בזכויות הפרט שלנו.

אכן, יש לדאוג לבקרה ציבורית הדוקה וקפדנית אחרי ביצוע מהלך קיצוני שכזה, אך בבסיסה אין לגנותה. קו ישר מקשר בין החלטת הממשלה להחלטת עורך הירחון הרפואי בעת הזאת. זמנים קשים וקיצוניים מחייבים קבלת החלטות חריגות וקיצוניות. כשעל כף המאזניים תלויים החיים בצל הוירוס הארור, אין לנו את הפריבילגיה להיצמד באדיקות לחוקי האתיקה ועלינו לעתים להרכין ראש עד חלוף הסערה. והיא תחלוף.

(המאמר התפרסם לראשונה ב-ynet)

נושאים קשורים:  פרופ' יעקב (ג'יי) לביא,  דעות,  השתלות איברים,  סין,  אתיקה,  נגיף הקורונה
תגובות