דעות

מבית החופש בפיטסבורג, דרך תורת הפאראמדיקים ועד מנכ"ל וואלה

פרופ' דונחין מציג את תרומתם ההיסטורית של שני רופאים לטיפול מציל חיים וגם: "טכניקות החייאה נשימתית" - הסרט ההיסטורי שאבד ונמצא

צילום מתוך סרטו של פרופ' סאפאר שאבד, נמצא ונשמר בפקולטה לרפואה בירושלים ובמוזיאון לתולדות ההרדמה בשיקגו ומשם הגיע לכלל הציבור. צילום: יוטיוב

השבוע התפרסם ב-NEJM מאמר שכותרתו שבתה את עיני: Race, Policing and History — Remembering the Freedom House Ambulance Service. אינני יודע כמה קוראים בארץ ידעו לקשר בין "בית החופש",  FREEDOM HOUSE שהוקם בפיטסבורג, לבין ההוספיס שהוקם בראש פינה.

בטור הדעה הקודם שלי ב"דוקטורס אונלי" הזכרתי את פרופ' ננסי קרוליין ז"ל, אשר לא זכתה להוקרה בישראל, אותה הוקרה שכיום כבר מאבדת מזוהרה. לזכותה של פרופ' קרוליין עומדים מעשיה ליצירת יש מאין ובהצלחה, וביניהם הקמת מקצוע הפאראמדיק והתפיסה שיש להביא את הטיפול הראשוני לנפגעי טראומה אל השדה, הכביש, שדה הקרב.

כריכת החוברת "המחלה המוזנחת, מוות ונכות כתוצאה של תאונות". 1966

בשנת 1966 פורסמה חוברת דקה שיצאה לאור על ידי האקדמיה למדעים בארה"ב בנושא: ה"מחלה המוזנחת, מוות ונכות כתוצאה של תאונות". הנתונים היו קשים. לא הרבה שרדו לאחר תאונות דרכים והסיבה עליה הצביעו בחוברת היתה אי המוכנות של בתי החולים לקלוט במהירות וביעילות נפגעי תאונות דרכים ואלימות עירונית ובנוסף העובדה שהאמבולנסים אינן מצוידים ואינם מתאימים להעניק טיפול מציל חיים מתקדם.

פרופ' פיטר סאפאר וידידתו פרופ' קרוליין החלו לפעול. קרוליין כתבה את תורת ההפעלה. היא החליטה לאמן אנשים שיפעלו כרצונה. היא בחרה באותו "בית החופש" שהיה למעשה מקלט ומועדון חברתי בסביבה קשה של פיטסבורג, שהחברים בו היו מהאוכלוסיה האפרו-אמריקאית. פרופ' קרוליין הגיעה לשם והציעה לקבוצה אחת משתי אפשריות: אם ימשיכו במצבם הנוכחי – הם יגיעו לכלא; אם תבואו ללמוד יחד עימי – תקבלו מקצוע מכובד ושכר. מקצוע הפאראמדיק עוד לא היה קיים.

המצטרפים הראשונים למדו בשקידה ורובם הפכו בהמשך למדריכים ולבעלי תפקידים בכירים במערכת החירום של ארה"ב. ההערצה לפרופ' קרוליין היתה מוחלטת וכך גם המשמעת. אגב, החוברת הזו הביאה קבוצת רופאים להקים את "רולטה" - רופאים למען טראומה, ובעזרת הנתונים החלו להקים יחידות טרואמה ולשפר את מקצוע הפאראמדיק.

לאחר שהוקמה המערכת באמריקה והיא כתבה, לבדה, את ספר הייסוד למקצוע וכן תוספות הדרכה רבות, הובאה פרופ' קרוליין ארצה ביוזמתו של פרופ' רוני רוזין ז"ל, שהיה מנהל מחלקה כירורגית וגם מאנשי מד"א. התפקיד כפוי הטובה היה "מנהלת רפואית". בשיטות שלה יצרה את הקורס הראשון בישראל והכשירה את ראשוני הפאראמדיקים - אחד מהם שינה לאחר שנים את מקצועו, החל ללמוד רפואה ולבסוף ניהל את רשת התקשורת "וואלה" בהצלחה וככל שהיה יכול לנוכח קשיים מסוימים.

במקביל, כאשר כבר לא היתה צעירה, התקבלה פרופ' קרוליין להתמחות באונקולוגיה ב"שיבא" בתל השומר, ללא כל הנחות לפרופסורים ותוך כדי ההתמחות והתורניות כתבה את ספר ההדרכה לטיפול  פליאטיבי בחולים אלה והקימה בגליל העליון את ההוספיס הנושא את שמו של רוני רוזין ושמה ופועל בהצלחה הרחק מההמון הסוער בשפלה. בישראל זכתה קרוליין בפרס יו"ר הכנסת עבור שירות למדינת ישראל ב-1988. בשנת 2003, לאחר מותה, זכתה באות המופת לרופא.

לאחר שעזבה את מד"א ופעלה כרופאת מחנות העולים באפריקה, חזרה לישראל ובנתה את ביתה במטולה, כאשר היא יוצאת לכל קריאה של צה"ל ומד"א לגדר הטובה או לגבול לבנון. היא התפרנסה מכתיבת מהדורות חדשות של ספר היסוד עב הכרס העוסק בתורת הפארמדיקים.

כאשר חלתה והתברה כי זלדה קרוליין, אמה שחיה בבוסטון, אושפזה בבית חולים, ביקשה ממני ללוות אותה בטיסה, מאחר שנזקקה להשגחה רפואית במטוס. בנחיתה בבוסטון המתינה לנו שיירה של אמבולנסים שלקחה אותנו היישר מהמטוס לאמבולנס ומשם בשיירה של עשרות אמבולנסים מהבהבים ומפנים את הדרך לכבודה, אל ביתה של זלדה. הפאראמדקים שקיבלו את פניה היו בכירי המקצוע שחלקו לה כבוד, בוגרי הקורס בבית החופש.

פרופ' סאפאר, שהיה עמיתה להקמת מערכת הטיפול בטראומה בארה"ב, היה זה שהחל להפיץ את תורת ה-CPR - החייאת לב ריאה. הניסוי שביצע על עמיתיו למקצוע היה לאבן דרך בהפצת מידע רפואי לקהילה הספקנית. הוא הרדים ושיתק רופאים מתנדבים, הנשים אותם בשיטות שהיו מקובלות והראה כי לא נכנס כלל אוויר לריאה. ואז, הוא עשה כמעשה אלישע הנביא והנשים פה לפה, פה לאף ופה למסיכה. כל התהליך צולם בסרט שאבד, אבל לקרוליין היה כנראה עותק שנמצא במחסן בבניין מד"א ברחוב מזא"ה בתל אביב.

המוצא הישר - כותב שורות אלו - העתיק את הסרט שנשמר בפקולטה לרפואה בירושלים, במוזיאון לתולדות ההרדמה בשיקגו ומשם הגיע לכלל הציבור.

במאמר שהופיע השבוע ב"ניו אינגלנד", ניתן למצוא ברפרנס (מס' 5) הפניה לאתר המספר בפירוט את סיפור "בית החופש" ומוזכרים בו לטוב הפרופסורים ננסי קרוליין ופיטר סאפאר, עם הפניה לסרטון  ביוטיוב: "טכניקות החייאה נשימתית".

הכתוב הוא רופא "הדסה עין כרם" בעבר, כיום גימלאי ומתנדב בבית החולים

נושאים קשורים:  דעות,  חדשות,  פרופ' יואל דונחין,  פרופ' ננסי קרוליין,  פרופ' פיטר סאפאר,  פראמדיקים,  הנשמה
תגובות
14.04.2021, 09:26

חבל על דמשתכחין....

הכרתי אותה מעט, הן מתקופתי כרופא-כפר בגליל העליון, והן משנות עיסוקי הראשונות בטראומה (רולטה, הזכורה לטוב)

אמת, מעטים היודעים כי אך לפני כ 30 שנה הייתה עדיין התמותה מטראומה בישראל בסביבות ה 30% (!) ולמקצוע הפרמדיקים תרומה ענקית בשיפור ההיוותרות בחיים של הנפגעים.
ראוי ללמוד מעט היסטוריה.

14.04.2021, 09:45

כתבה מרשימה ומעניינת מאוד