חדשות

מאז פרוץ המגיפה: הסלמה באלימות כלפי צוותים רפואיים

התשואות לרופאים ולאחיות בתחילת המגיפה נשכחו. מחקר ב"ברזילי" מצא: מעל 70% מצוותי בית החולים סבלו לאחרונה מאיומים ומאלימות | עבודה בפנימיות ובמיון מעלה את הסיכון לתקיפת הצוותים

"מן הראוי לעסוק בשורשי התופעה הקשה וללמוד את עומק המצוקה הן של הצוותים והן של המטופלים, שהחריפה בעת המגיפה". צילום: אילוסטרציה

איומים והטרדות כלפי צוות רפואי מצד מטופלים או בני משפחה שלהם הם נושא בעייתי שמעסיק באחרונה יותר ויותר בכירים במערכות בריאות בעולם. מחקר שבוצע בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס והתמקד בשלב זה רק ב-11 החודשים הראשונים של מגיפת הקורונה בארה"ב ומחקר שנעשה בישראל, במרכז הרפואי ברזילי, הציגו ממצאים דומים.

עם תחילת משבר הקורונה זכו הצוותים הרפואיים להערכה רבה בציבור בישראל וגם במדינות רבות בעולם. אזרחים יצאו למרפסות הבתים, הריעו ומחאו כפיים לרופאים ולצוותים שהוגדרו גיבורים.

אלא שמאז, לכשעברו כבר למעלה משנתיים מפרוץ המגיפה, מתברר מהמחקר ב"ברזילי" שחלה דווקא הסלמה באירועי אלימות, הטרדות ואיומים כלפי צוותים רפואיים, והתשואות שהרופאים והאחיות זכו להן פשוט נשכחו.

את המחקר ב"ברזילי" ערכה ד"ר קרן דופלט, מרצה בכירה בחוג לבריאות הציבור במכללה האקדמית אשקלון והוא הוצג אתמול (ד') בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.

המחקר התבצע בנובמבר-דצמבר 2021 בקרב 486 מעובדי בית החולים ברזילי. מממצאיו עלה: 93% מעובדי המלר"ד וכ-71% מעובדי מחלקות ומכונים בבית החולים העידו כי נחשפו בתקופה האחרונה לאיומים, הטרדות, אלימות מילולית ואפילו פיזית. 64% דיווחו, בשאלונים שנתבקשו למלא, שהאלימות הסלימה בתקופת הקורונה. השכיחות של אלימות מילולית ופיזית היתה 69% ו-11% בהתאמה.

הסיבות המרכזיות לאלימות, על פי מחקר זה: זמני ההמתנה הארוכים (70%); חוסר שביעות רצון מהיחס שהפגין הצוות למטופלים (57%); בעיות של ביורוקרטיה (49%).

התנהגות המלווה של המטופל היא הגורם התורם ביותר להיווצרות אירועי אלימות והטרדות בבית החולים. כשליש מהמשתתפים במחקר ציינו כי חוו שלושה-ארבעה סוגי אלימות שונים בחצי השנה שקדמה למחקר. 5% נאלצו להעדר מהעבודה בעקבות אלימות נגדם, ואחוז דומה של אנשי צוות פנו לסיוע רגשי.

בין מסקנות המחקר: העבודה בחדרי המיון מעלה את הסיכון להיחשף לאלימות ב-63%. עבודה במחלקה פנימית מעלה את הסיכון ב-105%; אולם הסיכון של אחות להיחשף לאלימות עולה ב-258% ובקרב רופאים הסיכון גדל ב-229%.

63% המשתתפים חוו אלימות מילולית בחצי השנה שקדמה למילוי השאלון, 55% חוו התנהגות "אגרסיבית פסיבית" ו-40% חוו אלימות "מילולית מאיימת". 17% היו עדים להשחתת רכוש כמחאה, 11% חוו אלימות פיזית על ידי מטופל או מלווה שלו. הטרדה מינית נחוותה על ידי 9% ושיימינג באינטרנט על ידי 6%.

עוד עלה מהמחקר כי 32% מהנשאלים מקרב הצוותים הרפואיים נחשפו לסוג אחד או לשני סוגים של אלימות, 31% - לשלושה-ארבעה ו-8% נחשפו לחמישה-שבעה סוגים שונים של אלימות. בסך הכל, רק 29% לא נחשפו לאלימות בעבודה, בעוד ש-71% נחשפו לאירוע אחד לפחות בששת החודשים שקדמו למחקר. רבים מהנפגעים נזקקו לטיפול נפשי בעקבות החוויות שחוו.

ד"ר דופלט: "חברי הצוותים שענו שאלונים טענו שהאלימות הסלימה בזמן הקורונה. הסיבה, לטענתם: בנוסף לטענות המוכרות כנגד מערכת הבריאות על עומס, זמן המתנה ארוך, ביורוקרטיה – נראה שכל אלה הסלימו בזמן משבר הקורונה משום שהרבה משאבים הועברו לטיפול בקורונה וכתוצאה מכך במיון נוצר מחסור בכוח אדם וזמן ההמתנה של המטופלים שהגיעו עם בעיות אחרות, שאינן קורונה, התארך יותר".

הרבה אנשים הגיעו בחרדה לבתי החולים בגלל הקורונה. "הם רצו לבוא, להיכנס ולקבל טיפול מיד, אבל זה לא קרה בגלל מצוקת כוח האדם.

"גם חוסר היכולת לבקר חולה קורונה גרם לאלימות, לצד העובדה שמאז שהתחילה המגיפה נאסר על הגעה של יותר ממלווה אחד למטופל – וזה גרם לחיכוך נוסף, עימותים ומתחים שהובילו לאירועי אלימות ואיומים", הסבירה דופלט.

המחקר האמריקאי שעליו דיווח CNN מבוסס גם הוא על עדויות של צוותי רפואה ועל החוויות שלהם כמטפלים בחולים ב-11 החודשים הראשונים של מגיפת הקורונה בארה"ב. תחילה העריכו בבית הספר לבריאות הציבור של ג'ונס הופקינס כי הבעיה היא מקומית (למשל בעיר בולטימור ובמדינת מרילנד) אבל התברר שזו בעיה ארצית ועתה עורכי המחקר משלימים אותו.

בידי צוות המחקר שהובילה ד"ר בת' רזניק, יש 1,499 דיווחים על איומים שחברי צוות רפואי חוו, כאשר 57% ממחלקות בתי החולים היו יעדים לאיומים ולהטרדות לסוגיהן. בעקבות זאת 222 מעובדי הרפואה נאלצו לעזוב את עבודתם.

נושאים קשורים:  אלימות נגד צוות רפואי,  חדשות,  מחקר,  בית החולים "ברזילי",  ד"ר קרן דופלט,  מגיפת הקורונה,  covi
תגובות