מגזין

נמרים, פילים ומטופלים אלימים

"ניתן לחזות אילו אירועים יגרמו לפרץ של אלימות נגד צוותים רפואיים בבתי חולים ובעיקר במלר"דים", אומרת ד"ר דורית אפרת-טרייסטר שזה 15 שנה חוקרת את תופעת האלימות במוסדות רפואיים ואת הדרכים למניעתה. בארגז הכלים: תכניות בישול ונשיונל ג'יאוגרפיק

המתנה לטיפול רפואי. אילוסטרציה

נושא האלימות נגד צוותים רפואיים, רופאים, אחים ואחיות ואף מאבטחים במוסדות רפואיים, מעסיק זה שנים את קברניטי מערכות הבריאות בארץ ובעולם. בשנים האחרונות חלה עלייה במפלס האלימות נגד צוותים רפואיים, ובמערכת הבריאות מגיבים לפרץ האלימות הגובר בהוספת סייגים ותקנות, עמדות שיטור בבתי החולים והפעלת כלים חדשים לניטור ולדיווח על אירועי האלימות. המצב חמור עד כדי כך שבקופת חולים כללית למשל מפעילים מערך לוחמים חמושים להגנה על צוותים רפואיים.

חיפוש תחת מילות המפתח "אלימות בבתי חולים" באתר דוקטורס אונלי מפנה לעשרות רבות של ידיעות המתארות מקרי אלימות קשים נגד צוותים רפואיים במרפאות ובבתי החולים בארץ. אשתקד דווחו למשרד הבריאות 1,173 מקרי אלימות בבתי חולים ממשלתיים. עניינם של 501 מהדיווחים היה תקיפות פיזיות, 281 מקרי אלימות מילולית, 309 מקרי איומים ו-60 מקרי פגיעה ברכוש.

ד"ר דורית אפרת-טרייסטר מהמחלקה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב, החוקרת זה 15 שנה את תופעת האלימות במוסדות בריאות, הגורמים לה ודרכים למניעתה, החלה במחקרה במסגרת עבודת הדוקטורט בתחום מדעי ההתנהגות בטכניון. המחקר נפתח בעקבות פנייה דחופה שעשה בית חולים מחוזי בצפון לצוות החוקרים בטכניון, כאשר בית החולים דיווח על שמונה אירועי מקרים של אלימות פיזית קשה ביום, אלימות שנטרלה את מחלקת המלר"ד מעבודתו באותו יום.

ד"ר דורית אפרת-טרייסטר. צילום: דני מכליס

בעקבות הדיווחים יצאה ד"ר אפרת-טרייסטר לתצפיות בבית החולים. התצפיות הולידו את התובנה שאמנם אירועי האלימות מתלקחים בתדירות גבוהה אך הם אינם בלתי צפויים. "נוכחתי שאפשר לחזות אילו אירועים יגרמו לאלימות", היא אומרת. "אנשים שונים מגיבים אחרת לאירועים בחיים, הסף להתפרצות אלימות שונה מאדם לאדם והלחץ נבנה על ידי רצף של אירועים".

מה הם המצבים שגורמים לעלייה בלחץ ולעליית הפוטנציאל לתגובה אלימה?

"אחד האירועים שמתרחשים מדי יום ויש בו פוטנציאל להתמרמרות במקרה הטוב ולהתפרצות אלימות במקרה הפחות טוב, הוא כשאדם שהגיע לחדר מיון סבור שעקפו אותו בתור ובנוסף הוא סבור שהמקרה הרפואי שלו חמור יותר.

"כמתבקש, העיקרון החברתי לפיו הראשון שמגיע הוא הראשון שנענה, אינו יכול להתקיים כשמדובר בתור במיון, ולכן כשהמוסכמה הזו מופרת, נוצרת תרעומת. כשהמענה אינו על פי סדר התור אלא על פי חומרת המצב, הדבר נתון לפרשנות. כשמישהו מגיע עם תחושה שרמת החומרה של מצבו דורשת טיפול מיידי ונראה לו שיש טעות בשיקול הדעת כי קיבלו לפניו מישהו שמצבו פחות חמור על פי תפישתו, הוא מרגיש שלא רואים אותו, או גרוע יותר, שבוחרים במישהו אחר על פניו".

תפישת האדם את חומרת מצבו משפיעה גם כאשר הוא מקבל טיפול אך סבור שהצוות אינו רואה את חומרת מצבו עין בעין איתו. "אם אדם מגיע למיון עם לחץ בחזה, מאמין שהוא באמצע התקף לב אך מקבל תגובה מהצוות הרפואי שאותה הוא מפרש כביטול, כאילו הוא 'סתם היסטרי' ולא מדובר באירוע חמור, זה מוסיף ללחץ".

גורם נפיץ נוסף נקשר להנחיה להכניס רק מלווה אחד למיון. "עקיפה בתור והגבלה על מלווה אחד הם שני המצבים הנפיצים ביותר", מציינת ד"ר אפרת-טרייסטר.

"גם דיבור בשפה שאינה ברורה למטופל, שממילא מגיע ברמת חרדה גבוהה, הוא פוטנציאל לכעס. בין אם המטופל אינו דובר עברית ובין אם השפה רפואית גבוהה או ש'הדיבור קצר', הברומטר של הכעס עולה.

"אנשים מגיעים למיון עם רמת חרדה גבוהה וכשמתווסף גורם מתסכל נוסף, יש עלייה במפלס האלימות. זו בריכה שמתמלאת עד שהיא עולה על גדותיה ונשפכת החוצה", מתארת ד"ר אפרת-טרייסטר את שכבות הכעס המצטבר.

"במקום להוסיף מאבטחים, יש להוריד את מפלס הלחץ. כלומר, במקום לטפל באלימות יש למנוע אותה, ולכן הטיפול בבעיה צריך לכוון להורדת כמות הנסיבות המלחיצות".

האם יש אוכלוסיות מסוימות שמועדות יותר לאלימות?

"מצאתי שבארץ אין הבדל מובהק בהיקף או ברמת האלימות של קבוצות אוכלוסיה שונות והסבירות להתפרצות אלימה זהה בכל קבוצות האוכלוסיה. עם זאת, קבוצות אוכלוסיה שונות רגישות לאירועים שונים ומגיבות בהתאם. לדוגמה, בקבוצות אוכלוסיה שבהן יש משפחות גדולות מורחבות יותר, יש רגישות גדולה יותר להנחיה להכניס מלווה אחד למיון כי אז נדרש מהם לבחור את בן המשפחה המלווה. קבוצות אוכלוסיה אחרות רגישות יותר לאמרות כמו 'אתה סתם היסטרי', או לעקיפה בתור ומגיבות בהתאם. לכל אוכלוסיה יש בטן רכה וכדי להוריד את האלימות יש להיות רגישים לתרבות של המטופל".

במחקר המשך בחנה החוקרת את ההשפעה של רגישות תרבותית על הורדת אלימות בבתי חולים בארץ. מהמחקר עלה כי אם במחלקות המלר"ד פועלים מתורגמנים בשפות עברית, אנגלית, ערבית, רוסית ואמהרית, האלימות יורדת בשיעור ניכר ושביעות הרצון של המטופלים עולה. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Plos one בשנת 2021.

כך למשל, הכנסת מתורגמנים למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע בשנת 2017, במסגרת התערבות מחקרית, הורידה את שיעור מקרי האלימות של מטופלים כלפי הצוות בכ-30%. במקביל חלה קפיצה במדד שביעות הרצון של המטופלים מבית החולים והוא קיבל את הציון הגבוה ביותר במדד זה מכל בתי החולים הגדולים.

"שביעות הרצון מבית החולים התבטאה בעיקר בסעיפים 'יחס וכבוד למטופל' ו'מתן מידע והסברים'. בית החולים הכניס כעשרה מתורגמנים בשפות המדוברות ובמקביל תרגם את כל ההנחיות הכתובות שניתנות למטופלים במיון". המחקר נעשה בשיתוף פעולה מלא עם ד"ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל בית החולים ומנהל המלר"ד, ועם ד"ר אלון ליסק מהמחלקה לניהול באוניברסיטת בן גוריון.

מחקר אחר של ד"ר אפרת-טרייסטר עוסק בחשיבות הנגשת מידע ברור למטופלים להפחתת רמות אי ודאות ולחץ. "כשחסר מידע כמו מפה של המלר"ד, או הסבר על תהליך הטיפול במלר"ד, או על אופן התנהלות התורים, אנשים לא יודעים לאן ללכת, לא מבינים את התור, חושבים שעקפו אותם וכתוצאה מכך הם נלחצים יותר ובהסתברות גבוהה יותר מגיבים באלימות", היא מסבירה.

מהו הפתרון למפלס הזעם שעולה ככל שזמני המתנה מתארכים?

מחקרה של ד"ר אפרת-סטרייט בחן גם התרומה של המתנה ארוכה במיון לאירועי האלימות השכיחים יותר בחדרי המיון. לדבריה, "אם יוצרים אצל המטופל ציפייה שאינה מתממשת לזמן המתנה קצר, יש סיכוי שהוא יתפרץ באלימות. המסקנה היא שעדיף לא להתייחס ליחידת זמן קונקרטי ולא להגדיר את זמן ההמתנה, כמו "בתוך שעה-שעתיים".

דרך נוספת שעשויה להפחית את הסיכון לעליית מפלס הזעם בזמן ההמתנה הארוכה, היא על ידי הסחות דעת הולמות. "במלר"דים בבתי חולים בישראל, לא מומלץ להציג ברקע חדשות כי הן מלחיצות. עדיף שיהיו תכנים מרגיעים ומעוררים אמפטיה כמו תכניות טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק, תכניות תרגילי כושר או תכניות בישול. תוכן של חדשות, ובמיוחד בישראל, גורם להטרמה של אלימות".

דרך נוספת להוריד את מפלס האלימות היא באמצעות יצירת הזדהות בקרב המטופלים עם הצוות הרפואי. "אפשר להעביר מסר שהצוות עובד קשה אך המצב בשליטה באמצעות שלט דיגיטלי שמציג נתונים על סך המטופלים שהגיעו היום, כמה מטופלים נמצאים כעת בטיפול וכמה שוחררו. כשאדם ממתין בתור במיון ורואה למשל שעד 10:00 בבוקר הגיעו 400 מטופלים, 200 נמצאים בטיפול ו-100 כבר שוחררו, הוא מבין שיש עומס אדיר על המערכת אבל שהמצב בשליטה. במצב כזה הוא מבין שאלימות מצידו תפגע בטיפול היעיל ובזרימה של התור".

אלימות בבתי החולים – ישראל אינה ייחודית

במסגרת פוסט דוקטורט בבית הספר למינהל עסקים Sauder School of Business בקנדה, גילתה ד"ר אפרת-טרייסטר שרמת האלימות בקנדה לא נמוכה מזו שבארץ, אך הגורמים לאלימות שונים

"כולנו חושבים שהאלימות בבתי החולים היא בעיה ישראלית, אבל גם בקנדה לדוגמה תדירות ועוצמת האלימות דומות למצב העגום בארץ. עם זאת, האלימות שם נובעת בעיקר משימוש באלכוהול, סמים וכן מחלות נפש קשות, כלומר אלימות שמקורה בסיבות לא-רציונליות. האלימות בישראל נובעת מסיבות של חוסר הבנת מידע, חוסר ברגישות תרבותית, או אי הבנה של מבנה התור. החדשות הטובות הן שבגלל שאלו סיבות רציונליות ויש מאחוריהן היגיון כלשהו, ניתן לטפל בהן ועל ידי כך להוריד את רמת האלימות".

ד"ר אפרת-טרייסטר אומרת לסיכום כי במסגרת המחקרים נרשמה הצלחה להתערבויות להורדת רמת האלימות, התערבויות שיושמו בכמה בתי חולים בארץ, וביניהם "העמק" בעפולה, המרכז הרפואי לגליל בנהריה, בתי החולים כרמל ורמב"ם בחיפה וכאמור, "סורוקה" בבאר שבע.

נושאים קשורים:  אלימות בבתי החולים,  אלימות נגד צוות רפואי,  חדשות,  מגזין,  ד"ר דורית אפרת-טרייסטר,  המתנה בתורים
תגובות

מרתק וחשוב!

אנונימי/ת
31.05.2024, 22:09

בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם

אנונימי/ת
02.06.2024, 09:59

בתור רופא שהגיע למיון כמטופל אני רוצה לציין מאפיינים שיש צורך לתת את מחוא תשומת הלב . יש מעט צוות לעומת כמות המטופלים הרבה שמגיעה , אין פרוטוקול ברור לגבי טיפול אלקטיבי או דחוף, הרופא צריך לעשות את המיון בניהם . הצוות מנסה להוריד לחץ מהרופא אולם במסגרת האילוצים שנאבק לא תמיד מצליח . אחרי 6 שעות המתנה גם הסבלנות שלי פקעה לצערי ורק אחרי שהבעתי בקול רם הטיפול שלי הסתיים. זה לא צריך להיות כך . ולאמר שזה ברוב המקרים ביום שהייתי במיון, אלה שסיימו טיפול הם אלה שהגיבו בצורה קולנית . מצער לציין זאת אולם הנושא חייב בדיקה מקצועית ולהסיק מסכנות . לא המטופל ולא הצוות מטפל צריך לשאת תוצאות אלה בשל שיקולים לא תקינים של המערכת