תובנות מפתיעות על זיהומים נרכשים בבתי החולים

פחות מ-10% מהעברות שלC. difficile בבתי החולים התרחשו בין מטופלים שאושפזו באותו חדר, ויותר ממחצית מקרי ההעברה התרחשו בין מטופלים שכלל לא שהו במחלקה באותו זמן. בדיקה של משטחים בסביבת המטופל וידיים של אנשי צוות רפואי מצאה עד 3.6 פעמים יותר מקרי העברה של חיידק הקלוסטרידיום דיפיציל בבתי חולים מאשר בבדיקות מטופלים בלבד. כך עלה ממחקר שערך צוות חוקרים מאוניברסיטת יוטה ופורסם בכתב העת JAMA Network Open בשבוע שעבר.

הממצאים מאתגרים את התפישה הקודמת, שהתמקדה בעיקר בהעברה ישירה בין מטופלים או בהעברה מסביבה מזוהמת למטופל רק בחדר ספציפי, למשל ממטופל קודם שהיה בחדר. המחקר הנוכחי מראה שהחיידק נע בדרכים מורכבות יותר בבית החולים - דרך ידי צוות שעובר בין חדרים ודרך משטחים ולא רק בדרכים הישירות שהיו מקובלות קודם.

החוקרים ביצעו מחקר תצפיתי אורכי במשך 13 שבועות בשתי יחידות טיפול נמרץ ביוטה במהלך 2018, שכלל לקיחת דגימות תרביות יומיות מאתרים בגוף המטופלים, משטחי סביבה בחדרים, ידי אנשי צוות רפואי ומשטחים משותפים. המחקר כלל 278 אשפוזים ייחודיים, מתוכם 177 מטופלים שהסכימו להשתתף בדגימות גוף וסך הכל 7,000 דגימות.

הממצאים הראו כי כמעט 8% מכלל המטופלים היו נשאים של זני C. difficile שהיו קשורים גנטית לחיידקים שנמצאו באשפוזים אחרים. יתרה מכך, 57% ממקרי ההעברה התרחשו בין מטופלים שכלל לא שהו במחלקה באותו זמן, מה שמצביע על כך שהחיידק שרד בסביבה או הועבר באמצעות אנשי צוות רפואי.

החוקרים מצאו שבעה מקבצי העברה (רצפים של מקרים קשורים גנטית) שכללו 22 אשפוזים ייחודיים, כאשר חמישה מתוכם לא היו מתגלים ללא הדגימות המורחבות שנלקחו ממשטחים בסביבת המטופל וידי צוות רפואי. בניגוד למחקרים קודמים, המחקר הנוכחי כלל גם זני C. difficile טוקסיגניים (יוצרי רעלנים) וגם לא-טוקסיגניים, מה שסיפק תמונה רחבה יותר של דינמיקת ההעברה במרכזים רפואיים, במיוחד העברה שעלולה להתרחש מתחת לסף של מערכות ניטור רגילות.

הממצאים מראים שחיידק שהופרש ממטופל אחד נמצא לעתים קרובות על ידי אנשי צוות שטיפלו במטופלים אחרים שאושפזו באותו זמן. בנוסף, החיידק נמצא גם על משטחים בחדרים של מטופלים שאושפזו בתקופות מאוחרות יותר, כלומר לאחר שהמטופל המקורי כבר השתחרר. בניגוד לתפישה המקובלת, רק 9.1% ממקרי ההעברה התרחשו בין מטופלים שאושפזו באותו חדר בזה אחרי זה. ממצא זה מאתגר את ההנחה הרווחת שחדר המטופל בעיקר משקף את החיידקים של המטופלים הקודמים שהיו בו.

מסקנות החוקרים מאתגרות את הרעיון שהעברה נוזוקומיאלית (בבית החולים) אינה מקור ראשי לרכישת C. difficile ומדגישות את חשיבות היגיינת הידיים וחיטוי הסביבה בכל עת, גם כאשר אין חשד לזיהום פעיל. החוקרים מדגישים את הצורך לכלול משטחי סביבה וידי צוות רפואי בעבודות עתידיות המאפיינות את נטל ההעברה הנוזוקומיאלית ולהמשיך לעקוב אחרי מטופלים גם לאחר שחרורם או העברתם, שכן הזמן הממוצע מחשיפה לחיוביות בתרבית ארוך יותר מהזמן הממוצע של שהיית מטופלים ביחידות טיפול נמרץ.